שפירא

speyer_wappen.png

במרכז הרובע היהודי העתיק יש מקווה מראשית המאה ה-12 (1120). המקווה המונומנטלי הזה הוא המקווה העתיק ביותר ששרד באירופה. המקווה ומתקניו היו  מרכזיים לחיי היהודים בשפירא עד לפירוק הקהילה בשליש הראשון של המאה ה-16. 

מי שיורד למקווה נכנס לעומקה של ההיסטוריה של שפירא. גרם מדרגות ארוך מוביל את המבקר דרך שער רומנסקי למבואה מוקפת בתאי הלבשה וספסלי אבן, למבואה נוספת ושוב לגרם מדרגות נוסף שיורד לבריכת הטבילה.

במתחם המקווה נמצאים השרידים השמורים של בית הכנסת משנת 1104 ועזרת הנשים, שנקראה לפעמים בית הכנסת לנשים. העזרה נבנתה במחצית המאה ה-13. קהילת שפירא השתמשה בבית הכנסת של וורמיזא כמודל. השלמת בנין מהסוג הזה נחשבה בזמנו כאירוע יוצא דופן. המקווה ושרידי בית הכנסת מהווים, בכל מה שנוגע לשפירא, את מרכז הבקשה לאונסק"ו.

שרידי המבנה מאפשרים הסקת מסקנות על השינויים השונים, בין היתר בעקבות הפוגרום של 1349 ושיקום ההריסות שבעקבותיו. אחרי שקיעת הקהילה במאה ה-16 שינתה העיר את השימוש של בית הכנסת. שריפות, התפוררות הבנין והריסות תרמו להרס נוסף. בשלהי המאה ה-18 נוסדה הקהילה מחדש. השואה גרמה לחיסולה של הקהילה הקטנה. באמצע שנות ה-90 נוסדה קהילה חדשה. ב-2011 נחנך בית הכנסת בבנין שהיה לפני כן כנסייה. 

חפירות ארכיאולוגיות בוצעו החל משנות ה-60, מאז שומרים ומשמרים באופן רצוף את המורשת היהודית. ב-2010 נחנך מוזיאון שפירא בכניסה ל"חצר היהודים." במוזיאון מציגים שרידים ואת תוצאות החפירות מתקופת הפריחה של יהדות העיר בימי הביניים וגם מצבות מהמאות ה-12 עד ה-15. בעזרת המצבות מתקרבים המבקרים לאנשים מהקהילה, המבקרים יכולים לדמיין לעצמם כיצד האנשים חיו ופעלו. אחרי הפוגרום והגירושים נהרס בית הקברות ונעזב. במצבות השתמשו לבנין של גשרים וגדרי מדרגות. חלק מהמצבות נמצאו בעבודות שיפוץ במאות התשע עשרה והעשרים. באולמות המוזיאון נשמרים שרידים, לדוגמה: חלונות, עמודים, מצבות ומטבעות (האוצר של לינגנפלד). כל הממצאים האלה מעידים על שפירא היהודית בימי הביניים. הממצאים היפים האלה מוצאים את מקומם בבקשה למורשת עולמית של אונסק"ו רק בקונטקסט של המונומנטים.