וורמיזא

wappen_worms_stadt.png

"האדמה הקדושה": בית הקברות היהודי העתיק ביותר באירופה

המצבות העתיקות ביותר בבית הקברות של וורמיזא הן משנת 1055 ו-1056. ניתן למצוא כאן קברות של מלומדים דגולים. מבקרים יהודיים רבים ותיירים שמגלים עניין עולים כאן לרגל לקברות של האישים האלה. 

בין היתר קבורים בוורמיזא:

  • רבי מאיר בן רוטנבורג, המהר"ם (נפטר ב-1293),
  • אלכסנדר בן סלומון וימפפן (נפטר ב-1307),
  • רבי נתן בן יצחק (נפטר ב-1333),
  • רבי יעקב בן משה הלוי, המהרי"ל (נפטר ב-1427),
  • רבי מאיר בן יצחק (נפטר 1511),
  • אליה לואנץ, בעל שם (נפטר ב-1636).

כנס היא העובדה שבית הקברות שרד את הגירושים של ימי הביניים, את הפוגרומים ואת השואה. לא תמיד ללא נזק, ובכל זאת הוא לא נהרס ולא פונה והיום יש כאן עדיים כ-2500 מצבות שמעידות על ההיסטוריה של הקהילה.

מיזם תיעודו של בית הקברות הראשון היה במאה ה-19. פרוייקט זה לא הושלם. במסגרת הבקשה לקבלת מעמד של מורשת עולמית באונסק"ו נמשכת עבודת התיעוד של המצבות. פרופסור מיכאל ברוקה והצוות שלו ממכון סלומון לודויג שטיינהיים להיסטוריה יהודית-גרמנית באוניברסיטה של אסן-דויסבורג. העמותה למורשת וורמיזא תומכת את המיזם הזה בכסף.

אולם הלוויות בבית הקברות היהודי החדש בוורמיזא-הוכהיים נבנה בסגנון היוגנדשטיל של דרמשטאט. למרות יופיו הוא לא נדיר ולכן אי אפשר לכלול אותו בבקשה לקבלת מעמד של מורשת עולמית.
היסטורית הקהילה של וורמיזא שנמשכה אלף שנים נקטעה באכזריות עם המשלוחים האחרונים בספטמבר 1942. השואה לא שמה קץ למשמעות של ערי השו"ם. בוורמיזא קמה לתחייה בשנים האחרונות קהילה יהודית חדשה והיא ממלאת את תחום ערי השו"ם בחיים יהודיים חדשים. 

אנסמבל אורבני: חיים יהודיים בוורמיזא

בוורמיזא ניתן להבחין בבירור את נתוני הבנייה וכך לדעת את מתאר הרובע היהודי בימי הביניים: שרידים של חומת העיר, שערי כניסה לעיר ובנייה מחודשת של רחוב היהודים לאורך המסלול האוריגינלי מאפשרים החל משנות ה-60 להתנסות ברחוב באופן מוחשי. יש לציין את קיומם של כמה מרתפים מקומרים היסטוריים מתחת לבתים שנבנו מחדש. המחלקה לשימור אתרים בדקה רבים מהמרתפים האלה. הגישה לשרידים של החיים ברחוב היהודים בימי הביניים והזמן החדש צריכים להיות זמינים באופן ויזואלי וגם באופן ממשי. אלה הן עדויות חשובות ביותר – גם אם הן אינן רלוונטיות לבקשה באונסק"ו. 

judengasse.jpg
judengasse.jpg

וורמיזא
רובע היהודים בסביבות 1760

למרות ההרס בזמן השואה נותר המקווה משנת 1185/86. בריכת הטבילה נבנתה במעמקי האדמה על ידי הבנאים של הקתדרלה של וורמיזא בהשראת המקווה של שפירא. המקווה המונומנטלי הזה הוא משהו מיוחד. בעתיד ימשיכו לחקור אותו למטרות של שמירת מבנים והבטחת השרידים. 

רחוב היהודים ובית הכנסת בכיכר בית הכנסת בוורמיזא תופסים – גם בתור מונומנט וגם בתור אתר זכרון – מקום מרכזי במורשת היהודית של קהילות השו"ם. בית הכנסת שנבנה מחדש אחרי השואה מזכיר מבנה ימיביניימי והוע מעיד על שכבות רבות של היסטוריה יהודית ולא יהודית לאורך תקופות שונות במאות שחלפו. בבית הכנסת הזה נוצר אתר יחודי שמשקף בגרמניה ובאירופה את המסורת והנרטיב היהודיים, אבל גם את דפוסי ההתנהגות של רוב האוכלוסיה הלא יהודית בזמנים שונים.

בית כנסת עם "בית השמש"
בית כנסת עם "בית השמש" © ארכיון העיר וורמיזא
מבט לתוך בית הכנסת
מבט לתוך בית הכנסת © ארכיון העיר וורמיזא
בית הכנסת עם ישיבת רש"י אחרי השחזור
בית הכנסת עם ישיבת רש"י אחרי השחזור © ארכיון העיר וורמיזא

בית הכנסת שנחנך ב-1034 וניזוק קשה בפוגרום של 1096 הוחלף בבית כנסת חדש שנחנך באותו המקום ב-1174/75. עזרת נשים נוספה למבנה בשנים 1212/13. אחרי ההרס של הפוגרומים ב-1349 במסגרת הבנייה המחודשת נוספו לבנין קימרונים. אחרי מהומות ב-1615 צריך היה לשפץ שוב את המבנה והקהילה החליטה להרחיב אותו. את הליבה מהווה נישה בצורת חצי מעגל (אפסיס) שנקראה מהמאה ה-18 חדר הלימוד של רש"י או ישיבת רש"י ופרסומה הגיע לממדים אגדתיים. רש"י לא לימד שם, אבל רעיונותיו של רשי" והאידיאל שלו תפסו שם את מקומם. המלחמה במאה ה-17 והבנייה המחודשת נתנו לבית הכנסת את המראה שהתפרסם בכל העולם והתקיים עד להריסה הזדונית בפוגרום של נובמבר 1938. את החורבה השרופה סילקו ב-1941/42. החשיבות של ערי השו"ם נשארה על כנה גם אחרי השואה. יהודים משארית הפליטה שהתגוררו במחנות עקורים בציפייה להגירה מאירופה ביקרו את וורמיזא, כדי לתת כבוד לאתר ההיסטורי הזה של היהדות. שו"ם , זאת אומרת הוכחה עצמית שלא נס ליחם של הזכרון היהודי, של התכנים ושל למדנות, של המסורות ושל ההיסטוריה, מעבר לכל חורבן פיזי שהוא. בית הכנסת הישן נמצא בין בית רש"י שהוקם בשנות ה-80 ו"בית השמש". בדיוק ממול בית הכנסת המשוחזר נמצא בית מגורים במקום שבו נחנך ב-1875 בית הכנסת ע"ש לוי. בית הכנסת הזה חולל ונשדד ב-1938, אבל בגלל השכנות הצפופה לבנינים סמוכים לא הציתו אותו. הפצצה בינואר 1945 חיבלה בבנין וב-1947 סילקה העיריה את שרידי המבנה. לוח זכרון קטן מעיד על קיומו של בית הכנסת במקום הזה. 

העיר, מדינת המחוז והממשלה החליטו בשנות ה-50 על שיקום בית הכנסת. תוכניות בנייה, צילומים ודיווחים עזרו לדייק באופן היסטורי עד כמה שאפשר. רכיבי בנין מקוריים ששרדו ושמות התורמים לבית הכנסת הראשון מהמאה ה-11 שולבו בבנין החדש. גם הכסא האגדתי של רש"י חזר לבית הכנסת. מקור היסודות שניתן לראות היום הוא משנת 1175/76

ב-1961 נחנך בית הכנסת מחדש. ניתן להבין שהבנייה המחודשת אחרי השואה נתקבלה ברגשות מעורבים בקרב המהגרים היהודיים וניצולי השואה. חלק מהם צדדו בשחזור, חלק מהם התנגדו לכך באופן קטגורי.

השחזור לא יכול לתקן את מה שקרה לקהילה היהודית אחרי 1933. אבל 70 שנה אחרי השואה יש שוב חיים יהודיים בגרמניה ובית הכנסת העתיק בוורמיזא שייך לחיים אלה. בית הכנסת והמקווה שייכים לקהילת מגנצא-וורמיזא. בית הכנסת בוורמיזא מקרין רושם בלתי פוסק לרלוונטיות של המשמעות וכוח המשיכה של עיר השו"ם וורמיזא. העבר וההוה מתלכדים ומתאחדים כאן.

"בית השמש" שהיה שייך לקהילה היהודית נמצא אף הוא בכיכר בית הכנסת. אחרי 1935 שכן כאן בית ספר יהודי שנסגר ב-1942. היום נמצאים בבנין הזה המשרדים של הקהילה היהודית וורמיזא והמשרד של עמותת ערי השו"ם – אבל גם הבנין הזה לא רלוונטי לבקשה אצל אונסק"ו.

בית רש"י נמצא ליד בית הכנסת. במקום הזה היה עד 1971 בנין ששימש בעבר לקהילה היהודית ללימוד, לריקודים, לחתונות, בית חולים ובית אבות. אחרי הטרנספורטים מוורמיזא שימש הבנין כמשכן לאנשים מחוסרי קורת-גג, הבניים הוזנח ולבסוף הרסו אותו ב-1971. מעל מרתף הקימורים האורגינלי בנתה עירית וורמיזא בין השנים 1980/82 את בית רש"י החדש. בבנין הזה נמצאים ארכיון העיר, ארכיון הצילומים ומוזיאון יהודי שנפתח ב-1982 – נקודת מוצא לא רק למדענים אלא גם לגנאלוגים וצאצאי יהדות וורמיזא.